• צימרים
• טיולים
• השכרת רכב
• אטרקציות
• כתבות

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע?

אז כנראה שזה הסתיו שמתדפק בנקישות יורה על דלתינו. רוצים לברך אותו לשלום? יופי, כי אנחנו יודעים בדיוק אילו פרחים הוא הכי אוהב!
אחת התחושות הנעימות ביותר לחוטם האדם וללבו, היא ריח האדמה שלאחר הגשם הראשון. מעניין לחשוב על האירוע הזה כנקודת זמן שבה בערך כמחצית מבני האדם מתרגשים מבוא העונות הקודרות ואילו החצי השני מבכה על קיצו של הקיץ. אבל גם אנשי השמש הנאמנים ביותר, יצטרכו להודות שהסתיו מביא עמו יופי עוצר נשימה של נופי שלכת, שמי כותנה רכים ופריחה מרהיבה, ואכן- חלק מסימני ההיכר הבולטים והחינניים ביותר שלו, הם הפרחים מבשרי הסתיו. למזלנו הרב- גם בארצנו הקטנה, ה"נהנית" מסתיו קצרצר במיוחד, אפשר למצוא רבים ויפים כאלה.

החלמונית היא כנראה הייחודית והמעניינת ממבשרי הסתיו. צבעה הצהוב העז, אינו משאיר מקום לדמיון לגבי מקורות שמה ושופך גוון הבולט בין פרחי הסתיו הקרירים ומחייה את הנוף הקודר. החלמונית היא למעשה גיאופיט (צמח בעל פקעת) בעל 9 תתי זנים, ששלושה מהם אפשר למצוא בארץ הקודש: החלמונית הגדולה (והנדירה יותר), החלמונית הזעירה (השונה מחברותיה בשל צורת עליה המוארכים והדמיון במבנהּ לסתוונית היורה) והחלמונית הצהובה (מין תרבותי שהגיע ארצה עם הצלבנים מאירופה).
איפה?
זני החלמונית אוהבים לגדול על קו התפר שבין אדמת הבזלת לקירטון ולכן מאופיינים ב"קוי מעבר" של אקלים. אפשר למצוא אותם בסְפר המערבי של מדבר יהודה ובאיזורים השחונים יחסית בגולן ובגליל. לפני מספר שנים, התגלה ריכוז חריג ומרהיב של החלמונית הגדולה, ליד הישוב מעלה רחבעם שבגוש עציון. אם אתם קופצים לבקר, דעו שפריחת החלמונית הגדולה מתחילה בתחילת-אמצע נובמבר ונמשכת עד תחילת דצמבר בלבד.

הסתונית היא גיאופיט נוסף, המונה תת מינים רבים ומשוייכת למשפחת הסתוניים. גם במקרה שלה, לא נְהֶגה שם מרמז או יצירתי במיוחד, למרות הצעות היסטוריות מעניינות כמו "בר-יורה", או "מבשר-החורף" (כן, הרשמי!). הסתוונית היא צמח רעיל למאכל, אך נמצאת בשימוש נרחב ברפואה, בעיקר נגד מחלות ראומטיות ומחלות עורקים וכן- משמשת כבסיס למחקרים רבים בתחום חלוקת התא בגוף האדם. איפה?
קצת קשה לשים את האצבע , על איזור מסויים בו נפוצים 9(!) זני הסתוונית הגדלים בארץ. בדרך כלל, שם הזן עשוי "לרמוז" על המיקום המומלץ לאתר אותו (סתוונית ירושלים, החרמון, הנגב). מרשימה במיוחד היא סתוונית טוביה, המצויה בישראל ובסיני בלבד. צבעה תכול בהיר וקרחי והיא נפוצה באיזורי המדבר בארץ.

החצב הוא המזוהה ביותר מבין מבשרי הסתיו והוא גם גיבור תרבות בפני עצמו- תואר לו הוא זכאי בשל הופעותיו המרובות בשירה, בספרות ובמוזיקה הישראלית. גם החצב הוא גיאופיט (עליתם על הקטע, חברים?) ושמו נקבע בעקבות תכונתו הייחודית לנטוע שורשים חזקים ואגרסיביים, אשר חוצבים את דרכם למעמקי הקרקע. תכונה זו, יחד עם רב-העונתיות שלו, הופכות את החצב לצמח עמיד וחזק, היודע לחזור סתיו אחר סתיו בדיוק לאותו מיקום. על-כן- זכה לשימוש היסטורי ככלי לתיחום קרקעות ושדות. פקעת החצב רעילה ביותר ומשמשת לייצור רעל אך מהחומרים המצויים בה, אפשר להפיק גם תרופות לב, המאפשרות את כיווץ השריר ובכך מסייעות לחולי אי-ספיקת לב.
איפה?
לחצב בתי גידול מגוונים: החצב המצוי, הוא כאמור-מצוי, ועל-כן נפוץ לאורכה ולרוחבה של ארצנו, בעוד החצב הגלוני ובן החצב המדברי, נפוצים באיזורי המדבר בארץ ואילו בן החצב היקינתוני מכה שורשים בעיקר בצפון ובהרי המרכז. נזכיר, כמובן, שמבשרי הסתיו עליהם סיפרנו, יפהפיים הם- אך מוגנים ולכן- בקרו, התבוננו, צלמו, אך שמרו על הטבע היפה שלנו כפי שהוא.